גיבנת

מועדיםלשמחה

האדמה היתה שמיים
לרוכל ההונגרי שהיה
מביא את הבוקר אל
ביתנו שבמושבה.
מדלת לדלת, כביש לחצר, כפוף
צואר וזכרונות.
הנמלים היו לו עננים
ושיני הכלבים, טיפות גשם חדות.
איש ללא שם קרא: "ביטה פראו הירש"
ופער מזוודת פח, מגובבת
סיכות ביטחון וחוטים,
מוכרחים, מוכרחים.