בִּתִּי

אשורר

יְדַעְתִּיהָ

פָּנֶיהָ עֲגֻלּוֹת שְׂעָרָהּ שָׁחֹר
תַּחַת תַּלְתַּל סוֹרֵר בּוֹרֵחַ
חִיּוּכָהּ מְגַלֶּה שֵׁן חֲסֵרָה
סְבִיב נְמָשִׁים כֶּתֶר לְחִנָּהּ

אַךְ נִדְמֶה כִּי הִכַּרְתִּיהָ

כֵּיצַד אֵדַע וְהִתְמַזֵּל גּוֹרָל מוֹלִידַי
וְרָחֲקוּ מֵרֵיחַ הַגַּזִים וּמִמִּשְׂרָפוֹת
וּכְפֶשַׂע דַּרְכָּם לִקְרוֹנוֹת

זוֹ בִּתִּי חוֹבֶקֶת מָתְנַי

לִרְקֹד עִם זְאֵבִים

שיר יובל

גָּנַזְתִּי סוֹדוֹת בִּמְעָרָה בְּמֹחִי.
לְעֵת עֶרֶב יָצְאוּ זְאֵבִים מִמְּאוּרָה
לִטְרֹף מִחְיָתָם בִּגְבָעוֹת צְחִיחוֹת.
בִּשְׁלָלָם, גַם סוֹדוֹת שֶׁשָּׁלְפוּ מִמֹּחִי
וְכָ הוֹתִירוּנִי שָׁקוּף כִּזְכוּכִית.

אַשְׁמוּרָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לֵיל-חַג
וּבָעִיר יִרְכְּנוּ בַּרְנָשִׁים עַל נָשִׁים
יִתְהוֹלְלוּ-יִתְפַּרְחְחוּ עַד שַׁחַר.

מְעֻרְטָל, מְחוֹלֵל לְצִדָּם.
כְּפֶרֶא-אָדָם מְקַפֵּץ
וּכְרֵסִי מִטַּלְטֶלֶת אָנֶה וָאָנָה.
חֶדְוַת הַמָּחוֹל לִי תְּשׁוּקָה,
כִּאִשָּׁה שֶׁאֵין לַעֲמֹד בְּפִתּוּיָהּ.
יִחַלְתִּי לִכְבֹּשׁ אֶת הָעִיר וְלֹא כָּ,
לוּ רַק הִצְטָרֵף מִישֶׁהוּ לִמְחוֹלִי...

יְרֵחַ-אֳהָבִים מְהַבְהֵב בֵּינוֹת עֲנָנִים.
זֶה בּוֹדֵד לִי כָּל-כָּ
וְאֵין אִישׁ שָׂם לִבּוֹ לְיָשִׁיש.
מְצוּקַת-לְבָבִי הִשְׁמִיעַתְנִי
”נִכְשַׁלְתָּ. לֵ בְּרַח מִן הָעִיר!“

אָשׁוּב לַגְּבָעוֹת מִשָּׁם בָּאתִי
וּזְאֵבִים יִסְגְּרוּ מֵעָלַי בְּמָחוֹל.
גַּם הֵם מִשָּׁמַיִם נוֹלְדוּ וְנוֹלְדוּ בָּם שָׁמַיִם.
וְשָׁם אֶתְמַכֵּר לָרִקּוּד עִמָּהֶם
בְּחֶדְוָה עִלָּאִית.

חֲיִי וַאֲנִי אֲדַבֵּר בִּשְׁמֵךְ -

איירין

אֲהוּבָתִי תָּמוּת בִּזְרוֹעוֹתַי
בָּאַחֲרִיתוֹ שֶׁל חֹרֶף נִמְהָר, וְכֹל
כַּפּוֹתַי יִמָּלְאוּ שַׁלַּכְתָּהּ.
וַאֲנִי אוֹמַר לָהּ:
חֲיִי אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, חֲיִי, וַאֲנִי
אֲדַבֵּר בִּשְׁמֵךְ.
וּכְפֶסַע בֵּינָהּ לְבֵין אִי-הֱיוֹתָה, אֲהוּבָתִי אֶת
זְרוֹעוֹתַי תְּלַטֵּף לְשָׁלוֹם, וּמָטָר נְעוּרִים
כְּעָנָן מְקוֹמִי יַעֲצֹם אֶת נִצָּן חִיּוּכָהּ
הָרִאשׁוֹן.

אֲהוּבָתִי, רִיסִים מֻשְׁלָגִים, תִּטְבַע
בַּאֲגַמֵּי-הַתְּכֵלֶת הַשּׁוֹקְטִים לָעַד, וְכֹל
אֶתְמוֹלָהּ יִפְנה אֶל הַיָּם -
לֹא קוֹצֵף,
לֹא נִסְעָר, לֹא
נִשְׁבַּר אֶל סְלָעָיו. רַק פְּזוּרַת הַמִּלִּים כְּמוֹ
סָחַף נִשְׁטַף לְאָחוֹר, וְנִשְׁכַּח
וְנִשְׁכַּח.

וַאֲנִי אוֹמַר לָהּ:
נוּחִי אֲהוּבָתִי, נוּחִי, וַאֲנִי
אֶרְשֹׁם אֶת טִבְעֵךְ הָאֲמִתִּי. וַאֲנִי
אָשִׁיב לְכֹל שׁוֹאֵל - שֶׁפָּנִיתִי לְאָן שֶׁפָּנִיתִי
אֲבָל אֲהוּבָתִי נִרְדְּמָה בִּזְרוֹעוֹת חֹרֶף נִמְהָר
שנִשְׁטַף מֵעָלַי וְנִזְכָּר
וְנִזְכָּר -

כותונת פסים

יהב 10

בעלי חלומות אנו.
אל- נא תשלה נפשך
שאתה מפוכח ומחמיר.
האביב האכזר עד גרונך יעלה

וישטוף חזונך וימיר.
ותקיץ ותראה החלום שנקטל
ומפלט תבקש בצינה ודממה
אך הבוקר יכך באור ובטל

ויתלה בין ריסיך דמעה.
עולמך הצלול יישבר לרסיסים
עת יגע בליבו של עולם
כי אביך הלביש אותך בכותונת פסים.
יקריבוך אחיך קורבן.

הדי פיכחון

Abadan

ממוסכת ושחוחת כתפיים
ביקשת אהבה מאחה,,
בחדרי בוזזים וטפלים -
נפשט גופך לאנחות.
סומאת עיניים -
נצרת נפש חבוטה
ושכחת את עצמך לדעת.

עברך רושף לשונות אש
חורך בהווה מתהווה.
מושפלת וספוקת כפיים
מביטה אל -
שמיים עוטפי תקווה.
עיניים כלות
מבקשות אהבה חפה.

אָז מָה?

תמי ליבנה

מָה זֶּה אוֹמֵר
שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵינַיִם יָפוֹת?
מָה זֶּה אוֹמֵר
לְמָשָׁל עַל הַיַּשְׁבָן שֶׁלָּהּ
עַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ
עַל הָאֶצְבָּעוֹת הַפּוֹרְמוֹת תַּכֵּי גַּעְגּוּעַ
מִגַּבְּךָ הַנּוֹשֵׂא בִּכְלִמָּה עֹל יָמִים בּוֹגְדָנִיִּים.
אָז מָה רָאִיתָ וְלֹא יָסַפְתָּ?

בְּנֵי הָאוֹיֵב

יהודה וינר

רָאִיתִי אוֹתְךָ חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְשִׁיב לַגַּלִּים,
שֶׁדָּם בְּלִי קְרִישִׁים יְרֵאִים
צוֹמֵחַ עַל גֶּפֶן סִירַח.
אָמַרְתָּ שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ הַיּוֹם
מִתְנַדְנֵד עַל חִיּוּךְ יָתוֹם

כְּאִילוּ עַכְשָׁו כְּבָר מָחָר עֲבוּרִי.
שׂוֹחֶה, לֹא מַבִּיט לְאָחוֹר -
לֹא מֵבִין שֶׁאֲנִי כְּבַר אוֹרֵר וְהוֹלֵךְ.
חָלַמְתִּי אוֹתְךָ מְבַיֵּת אֵשׁ זָרָה
וַעֲדַיִן חוֹשֵׁב מְאֵרָה
שֶׁבְּנֵי הָאוֹיֵב הוֹרְגִים אֲהָבוֹת
וּבָנֶיךָ רַק כּוֹרִים לָהֶן קֶבֶר

בְּקַדָחַת הַנְּשִיקוֹת

שועלית

נְשִיקָה שֶנָּמ-רֵחָה
מֵעוֹלָם לֹא נִס-לֵחָה.
וּבַשָּנִים הָאַחֲרוֹנוֹת
מַגִּיעוֹת הֵן בִּקְרוֹנוֹת.

לֹא, וַדָאי אֵינִי כּוֹעֶסֶת
עַל הַנְּשִיקָה הַמְּנֻמֶּסֶת,
שֶל הַשָּכֵן מִסַּן-פְרַנְסִיסְקוֹ
אוֹ שֶל הַדּוֹדָה מִמָּרוֹקוֹ.

וְאֵינִי כּוֹעֶסֶת כְּלָל
עַל הָהִיא מִנַּהֲלָל,
שֶבִּמְלֹא פִּיהָ חוֹתֶמֶת
אֶת לֶחְיִי הַמְּאֻדֶּמֶת.

גַם הָהֵם מֵהָמִשְמֶרֶת
עַל שְֹפָתָי רָשְמוּ מַזְכֶּרֶת
מִן הַשָּפָם הַמְּטֻפָּח
עִם רֵיחַ וִיסְקִי מְשֻבָּח.

וְהָהוּא מֵהַמִּקְלֶדֶת
אַחָת שוֹלֵחַ }{ מְקֻדֶּדֶת.
וּבְתוֹם פְּרֵידַת הָהַמְרָאָה -
אֶתְקֹן פָּנָי מוּל הַמַּרְאָה.

וּבְמִפְגָש מַחְזוֹר הִיסְטוֹרִי,
בְּחִילוּפֵי קְרִיאוֹת הִיסְטֵרִי,
הִטְבַּעְנוּ כְּעֶשְרִים דָקוֹת
בְּמַעַרְבֹּלֶת נְשִיקוֹת.

וּבְפִי כָּל שֵן חוֹרֶקֶת
עֵת אַחָת עָלָי שוֹרֶקֶת.
רַק מִמְּךָ לֹא אֶתְכַּוֵּץ,
לָכֵן אֵינְךָ כְּלָל מִתְאַמֵּץ.

עֲקֵדָה

אריה בחורף

אַךְ בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַמַּאֲכֶלֶת
בַּשָׁעָה הַהִיא אָצוּ רָצוּ
הַשְּׁלִיחִים
דְחוּפִים
בֵין יָדוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו

וּמָצָא אֶת נַפְשִׁי
תְלוּיָה בַּסְּבַךְ
וְזָבַח

וְאַחַר-כָּךְ שָׁב
אָבִי
אֶל עֵינָיו.

הִתְמָעֲטוּת

אילאיל בר-ששת

לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ
עַד חִסָּרוֹן
עַד נוֹכְחוּת אֲפֵלָה
שֶל כֹּחַ
וְסוֹד

לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ
עַד אֲשֵר
תִּהְיִי
אֲשֵר תִּהְיִי

כשאלך

סיד

וכשאלך לעזאזל, ארכין ראש בטרם,
אדע כי סופי
יעלה בלהבות.
בגזר דיני ייכתב לי:
זה הזועם שחירף...
והמה הן קללותיו...
ואלו משגליו שלא כדרך...
ורק באמונתו היה נכנס לעדן,
אך,
עבות הן אשמותיו מזאת.

ואני אף לא אזיל על כך,
דמע.
אשק לישבנו של האל ואכנס,
לפתח השאול.
ולכם אומר: שלום. 

זֶה הַבַּיִת, אָחוֹת, הַכִּבְשָׁן בּוֹעֵר בּוֹ,
וְאֵימָה מִנֶּגֶד לַטֶּרֶף תְּשַׁחֵר.
וְאֹמַר לָךְ, לֹא יָדַעְתִּי לָמָה אֶתְגּוֹרֵר בּוֹ
זֶה בֵּיתִי הָאֶחָד, אֵין לִי עוֹד אַחֵר.

בַּיִת

אבינעמה

הֵן תֹּאמְרִי עוֹד, לא יָדַעְתִּי כִּי כֹה רַב הַדֶּרֶךְ.
וְתּוֹסִיפִי, הִבְעִיתֻנִי חֲרוּלִים וְשַׁיִת.
אָז נָבוֹאָה מִדְּרָכִים, וְנִכְרַע עַל בֶּרֶךְ,
אָז נָבוֹאָה מִדְּרָכִים, אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל בַּיִת.

וְתֹּאמְרִי עוֹד, לֹא יָדַעְתִּי כִּי כֹה דַּל הַבַּיִת,
וְתּוֹסִיפִי, חֶשְׁכָּתוֹ – עֲמוּמָה מִסֹּהַר.
אָז נָבוֹאָה בְּפִתְחוֹ, שׁוּב נִקּוֹד אַפָּיִם,
אָז נָבוֹאָה בְּפִתְחוֹ, אֶל כְּתָלִים וְצֹהַר.

זֶה הַבַּיִת, אָחוֹת, הַכִּבְשָׁן בּוֹעֵר בּוֹ,
וְאֵימָה מִנֶּגֶד לַטֶּרֶף תְּשַׁחֵר.
וְאֹמַר לָךְ, לֹא יָדַעְתִּי לָמָה אֶתְגּוֹרֵר בּוֹ
זֶה בֵּיתִי הָאֶחָד, אֵין לִי עוֹד אַחֵר.

שָׁרָשִׁים

שמים1

לֹא הָיִיתִי גִּבְעוֹל
גַּם לֹא שָתִיל רַךְ
רוּחוֹת עַזּוֹת
כּוֹפְפוּ אוֹתִי עַד לַשָּׁרָשִׁים
לְעָמְקֵי אֲדָמָה
שָׁם יָנַקְתִּי רֵיחוֹת טַחַב וּכְאֵב.

הִתְחַפַּרְתִּי עָמֹק
כַּחֲפַרְפֶּרֶת
תָּרָה אַחַר הַחֹשֶׁךְ
רַק לִבְרֹחַ
שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לִצְמֹחַ מֵחָדָשׁ

נשים

קצכן

נשים נשים בורחות מנצול מיני
רגליהן דקות ונופלות מסכנות
ומאדימות ממבוכה חומרנית
בין הרבה שמלות וזרים
מחול אבוד מכשילן ומבטא בושתן
בקריזה כאלו רוצים להרגן
נשים ברגלי זהב יושבות
ומתוכחות אתך על יחסי אנוש
נשים כצפרים עפות קטנות
מאדימות ומלבינות בתוך החברה
מדברות הרבה ביניהן על אנשים
ומעבירות מסרים חדים ומושפלים

אָפּוֹלוֹגֶטִיקָה אַרְסְפּוֹאֶטִית

ענת

חֵי נַפְשִׁי
לא חָרַזְתִּי מַחֲרֹזֶת בְּדוּתוֹת.

בְּנוֹתַי מִתְעַרְטְלוֹת
מִתְפַּתְּלוֹת כַּהֲוָיָתָן
בְּחוּט שֶׁל אוֹר
כַּחַשְׂפָנִית בְּרִקּוּד הַנָּחָשׁ.

וּמַקְלִי לֹא חָסַכְתִּי
לַחְבֹּט בְּעַצְמוּתָן
עַד יְבֹשֶׁת.
שִׁבְרֵיהֶן חִשַּׁקְתִּי בַּטַּבָּעוֹת
שֶׁתָּלַשְׁתִּי בְּחֵטְא
מְשַׁרְשֶׁרֶת מַטְבֵּעוֹת חֲכָמִים
וּפֵשֶׁר צַעֲקָתָן הִטְבַּעְתִּי
בְּיָם נְחֻשְׁתַּיִם
עַד מְלוֹא הַפֶּה מַיִם.

לֹא מַחֲרֹזֶת בְּדוּתוֹת.
כִּי אִם
שַׁלְשֶׁלֶת אֲסוּרוֹת
שֶׁרַק בִּקְּשׁוּ לָעוּף
בְּיֹשֶׁר.
לֶקֶט עוֹלֵלוֹת
אֶשְׁכּוֹל הַכּוֹפֵר
בִּזְכוּת הַצִּבּוּר לָדַעַת.

לוּ מַקֵּל חֹבְלִים יָדַעְתִּי לִגְדֹּעַ
אָז יָדַע עֵירֻמִּי מְעוֹפוֹ בַּנֹּעַם.

שִׁירָה

יוצא למסע

אַפְסוּ רַגְלָיו שְׁאֹל בְּאַדְמַת
הַמֶּלַח-הַמֵּת
וְהָיָה מַטִּיל בָּהּ חֲנִית-שְׁתִיקָה
כְּשׁפָּרְטָה עַל מֵיתָרֵי-עֶרְיָתָהּ לִפְנֵי
כֵּס סַר וְזָעֵף

וּבְלֵיל-כֹּל-הלִּילִיוֹת
הָיְתָה פּוֹקַחַת שְׁמוּרוֹת-עֶרְוָה
בּוֹעֶרֶת
כּוֹרָה פֶּחָם בִּבְשָׂרוֹ הַנּוֹטֵף

שִׁירָה שׁוּב גּוֹמֶלֶת עַצְמָהּ
מְגַדֶּלֶת יְאוֹר לַתַּנִּין
וְאַבְנֵי-חֲכָמִים לִסְקִילָה

אל תמדדי את הזמן

נשית

אַל תִמדדי את הַזמן
הוּא שֶלךְ,
ערטִילָאית הייתְ
ועוֹדֵך,
וכּאן רַק ההוֹוה
נמתח ונמתח
אַת נוגסת מִמנו עוֹד פּיסה
מִתְאהבת בַּהליכה הזו,
בּמבּטֵי ההערצה,
עוֹטָה וּפוֹשֶטת מחלָצוֹת וצוּרה.

אַל תִמדדי את הַזְמן
שֶל הגוּף
שעוֹדֶנו כּאן,
מַמְתין ללא נִיע
וּפתאוֹם
קִנאה אחזה בּו
למַראה עלִיצוּתֵךְ
שֶלא ידע מֵעוֹלם.

זה לא שיר אהבה

snOw

את זה הייתי נותנת לך.
מילים יפות וחלום מעורפל
כרוכים כסרט יום הולדת סביב
אוננות של צהריים.

אם הייתי נותנת אותי
הייתי נותנת כוס תה צמחים מהביל,
כמה מילים על צג המחשב
וסיפור מהחיים שלי כמו
שיחה משונה בין אב לבתו
ואמת מוחלטת אחת.

ואחרי זה רק שלא תתלונן
שביקשת שיר, אבל
התכוונת
למשהו אחר.

אֵיךְ שָׁרִים גַּעְגּוּעַ?

שירת

אֵיךְ שָׁרִים גַּעְגּוּעַ?

אִי אֶפְשָׁר.
אִי אֶפְשָׁר.

רַגְלַי עַל הַשֻׁלְחָן בְּיוֹם שַׁבָּת
וְהַצִּיצִית שֶׁלִּי מִן הַחֻלְצָה קוֹרֶצֶת
הַמַּלְאָכִים חוֹזְרִים הַבַּיְתָה עִם עָנָף
אֲבָל אֲנִי עַל כִּסְאֵךָ מוֹצֶצֶת
עִם הָעֵינַיִם, עִם הַיָּדַיִם,
עֲצְמוֹת עוֹף
נְשׁוּכוֹת
מְאֹד

הַבֹּקֶר שָׁלַחְתִּי גַּם מִכְתָּב
בִּדְיוֹ שָׁחֹר
מִלִּים עַל דַּף
קִפַּלְתִּי נְשִׁיקָה וְאָז חָתַמְתִּי.
רָצִיתִּי לְהוֹסִיף "כְּרוּתַּת הָאָב".

אֵיךְ אֶפְשָׁר לִכְתּוֹב פֹּה גַּעְגּוּעַ?
אִי אֶפְשָׁר.

אִי אֶפְשָׁר עַכְשָׁו.