 |
Podcasts | Community | Create a Podcast |
יְדַעְתִּיהָ
פָּנֶיהָ עֲגֻלּוֹת שְׂעָרָהּ שָׁחֹר
תַּחַת תַּלְתַּל סוֹרֵר בּוֹרֵחַ
חִיּוּכָהּ מְגַלֶּה שֵׁן חֲסֵרָה
סְבִיב נְמָשִׁים כֶּתֶר לְחִנָּהּ
אַךְ נִדְמֶה כִּי הִכַּרְתִּיהָ
כֵּיצַד אֵדַע וְהִתְמַזֵּל גּוֹרָל מוֹלִידַי
וְרָחֲקוּ מֵרֵיחַ הַגַּזִים וּמִמִּשְׂרָפוֹת
וּכְפֶשַׂע דַּרְכָּם לִקְרוֹנוֹת
זוֹ בִּתִּי חוֹבֶקֶת מָתְנַי
![[PLAY]](http://shin1.podomatic.com/img/play_button.gif)
גָּנַזְתִּי סוֹדוֹת בִּמְעָרָה בְּמֹחִי.
לְעֵת עֶרֶב יָצְאוּ זְאֵבִים מִמְּאוּרָה
לִטְרֹף מִחְיָתָם בִּגְבָעוֹת צְחִיחוֹת.
בִּשְׁלָלָם, גַם סוֹדוֹת שֶׁשָּׁלְפוּ מִמֹּחִי
וְכָ הוֹתִירוּנִי שָׁקוּף כִּזְכוּכִית.
אַשְׁמוּרָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לֵיל-חַג
וּבָעִיר יִרְכְּנוּ בַּרְנָשִׁים עַל נָשִׁים
יִתְהוֹלְלוּ-יִתְפַּרְחְחוּ עַד שַׁחַר.
מְעֻרְטָל, מְחוֹלֵל לְצִדָּם.
כְּפֶרֶא-אָדָם מְקַפֵּץ
וּכְרֵסִי מִטַּלְטֶלֶת אָנֶה וָאָנָה.
חֶדְוַת הַמָּחוֹל לִי תְּשׁוּקָה,
כִּאִשָּׁה שֶׁאֵין לַעֲמֹד בְּפִתּוּיָהּ.
יִחַלְתִּי לִכְבֹּשׁ אֶת הָעִיר וְלֹא כָּ,
לוּ רַק הִצְטָרֵף מִישֶׁהוּ לִמְחוֹלִי...
יְרֵחַ-אֳהָבִים מְהַבְהֵב בֵּינוֹת עֲנָנִים.
זֶה בּוֹדֵד לִי כָּל-כָּ
וְאֵין אִישׁ שָׂם לִבּוֹ לְיָשִׁיש.
מְצוּקַת-לְבָבִי הִשְׁמִיעַתְנִי
”נִכְשַׁלְתָּ. לֵ בְּרַח מִן הָעִיר!“
אָשׁוּב לַגְּבָעוֹת מִשָּׁם בָּאתִי
וּזְאֵבִים יִסְגְּרוּ מֵעָלַי בְּמָחוֹל.
גַּם הֵם מִשָּׁמַיִם נוֹלְדוּ וְנוֹלְדוּ בָּם שָׁמַיִם.
וְשָׁם אֶתְמַכֵּר לָרִקּוּד עִמָּהֶם
בְּחֶדְוָה עִלָּאִית.
חֲיִי וַאֲנִי אֲדַבֵּר בִּשְׁמֵךְ -
אֲהוּבָתִי תָּמוּת בִּזְרוֹעוֹתַי
בָּאַחֲרִיתוֹ שֶׁל חֹרֶף נִמְהָר, וְכֹל
כַּפּוֹתַי יִמָּלְאוּ שַׁלַּכְתָּהּ.
וַאֲנִי אוֹמַר לָהּ:
חֲיִי אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, חֲיִי, וַאֲנִי
אֲדַבֵּר בִּשְׁמֵךְ.
וּכְפֶסַע בֵּינָהּ לְבֵין אִי-הֱיוֹתָה, אֲהוּבָתִי אֶת
זְרוֹעוֹתַי תְּלַטֵּף לְשָׁלוֹם, וּמָטָר נְעוּרִים
כְּעָנָן מְקוֹמִי יַעֲצֹם אֶת נִצָּן חִיּוּכָהּ
הָרִאשׁוֹן.
אֲהוּבָתִי, רִיסִים מֻשְׁלָגִים, תִּטְבַע
בַּאֲגַמֵּי-הַתְּכֵלֶת הַשּׁוֹקְטִים לָעַד, וְכֹל
אֶתְמוֹלָהּ יִפְנה אֶל הַיָּם -
לֹא קוֹצֵף,
לֹא נִסְעָר, לֹא
נִשְׁבַּר אֶל סְלָעָיו. רַק פְּזוּרַת הַמִּלִּים כְּמוֹ
סָחַף נִשְׁטַף לְאָחוֹר, וְנִשְׁכַּח
וְנִשְׁכַּח.
וַאֲנִי אוֹמַר לָהּ:
נוּחִי אֲהוּבָתִי, נוּחִי, וַאֲנִי
אֶרְשֹׁם אֶת טִבְעֵךְ הָאֲמִתִּי. וַאֲנִי
אָשִׁיב לְכֹל שׁוֹאֵל - שֶׁפָּנִיתִי לְאָן שֶׁפָּנִיתִי
אֲבָל אֲהוּבָתִי נִרְדְּמָה בִּזְרוֹעוֹת חֹרֶף נִמְהָר
שנִשְׁטַף מֵעָלַי וְנִזְכָּר
וְנִזְכָּר -
בעלי חלומות אנו.
אל- נא תשלה נפשך
שאתה מפוכח ומחמיר.
האביב האכזר עד גרונך יעלה
וישטוף חזונך וימיר.
ותקיץ ותראה החלום שנקטל
ומפלט תבקש בצינה ודממה
אך הבוקר יכך באור ובטל
ויתלה בין ריסיך דמעה.
עולמך הצלול יישבר לרסיסים
עת יגע בליבו של עולם
כי אביך הלביש אותך בכותונת פסים.
יקריבוך אחיך קורבן.
ממוסכת ושחוחת כתפיים
ביקשת אהבה מאחה,,
בחדרי בוזזים וטפלים -
נפשט גופך לאנחות.
סומאת עיניים -
נצרת נפש חבוטה
ושכחת את עצמך לדעת.
עברך רושף לשונות אש
חורך בהווה מתהווה.
מושפלת וספוקת כפיים
מביטה אל -
שמיים עוטפי תקווה.
עיניים כלות
מבקשות אהבה חפה.
מָה זֶּה אוֹמֵר
שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵינַיִם יָפוֹת?
מָה זֶּה אוֹמֵר
לְמָשָׁל עַל הַיַּשְׁבָן שֶׁלָּהּ
עַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ
עַל הָאֶצְבָּעוֹת הַפּוֹרְמוֹת תַּכֵּי גַּעְגּוּעַ
מִגַּבְּךָ הַנּוֹשֵׂא בִּכְלִמָּה עֹל יָמִים בּוֹגְדָנִיִּים.
אָז מָה רָאִיתָ וְלֹא יָסַפְתָּ?
רָאִיתִי אוֹתְךָ חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְשִׁיב לַגַּלִּים,
שֶׁדָּם בְּלִי קְרִישִׁים יְרֵאִים
צוֹמֵחַ עַל גֶּפֶן סִירַח.
אָמַרְתָּ שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ הַיּוֹם
מִתְנַדְנֵד עַל חִיּוּךְ יָתוֹם
כְּאִילוּ עַכְשָׁו כְּבָר מָחָר עֲבוּרִי.
שׂוֹחֶה, לֹא מַבִּיט לְאָחוֹר -
לֹא מֵבִין שֶׁאֲנִי כְּבַר אוֹרֵר וְהוֹלֵךְ.
חָלַמְתִּי אוֹתְךָ מְבַיֵּת אֵשׁ זָרָה
וַעֲדַיִן חוֹשֵׁב מְאֵרָה
שֶׁבְּנֵי הָאוֹיֵב הוֹרְגִים אֲהָבוֹת
וּבָנֶיךָ רַק כּוֹרִים לָהֶן קֶבֶר
נְשִיקָה שֶנָּמ-רֵחָה
מֵעוֹלָם לֹא נִס-לֵחָה.
וּבַשָּנִים הָאַחֲרוֹנוֹת
מַגִּיעוֹת הֵן בִּקְרוֹנוֹת.
לֹא, וַדָאי אֵינִי כּוֹעֶסֶת
עַל הַנְּשִיקָה הַמְּנֻמֶּסֶת,
שֶל הַשָּכֵן מִסַּן-פְרַנְסִיסְקוֹ
אוֹ שֶל הַדּוֹדָה מִמָּרוֹקוֹ.
וְאֵינִי כּוֹעֶסֶת כְּלָל
עַל הָהִיא מִנַּהֲלָל,
שֶבִּמְלֹא פִּיהָ חוֹתֶמֶת
אֶת לֶחְיִי הַמְּאֻדֶּמֶת.
גַם הָהֵם מֵהָמִשְמֶרֶת
עַל שְֹפָתָי רָשְמוּ מַזְכֶּרֶת
מִן הַשָּפָם הַמְּטֻפָּח
עִם רֵיחַ וִיסְקִי מְשֻבָּח.
וְהָהוּא מֵהַמִּקְלֶדֶת
אַחָת שוֹלֵחַ }{ מְקֻדֶּדֶת.
וּבְתוֹם פְּרֵידַת הָהַמְרָאָה -
אֶתְקֹן פָּנָי מוּל הַמַּרְאָה.
וּבְמִפְגָש מַחְזוֹר הִיסְטוֹרִי,
בְּחִילוּפֵי קְרִיאוֹת הִיסְטֵרִי,
הִטְבַּעְנוּ כְּעֶשְרִים דָקוֹת
בְּמַעַרְבֹּלֶת נְשִיקוֹת.
וּבְפִי כָּל שֵן חוֹרֶקֶת
עֵת אַחָת עָלָי שוֹרֶקֶת.
רַק מִמְּךָ לֹא אֶתְכַּוֵּץ,
לָכֵן אֵינְךָ כְּלָל מִתְאַמֵּץ.
אַךְ בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַמַּאֲכֶלֶת
בַּשָׁעָה הַהִיא אָצוּ רָצוּ
הַשְּׁלִיחִים
דְחוּפִים
בֵין יָדוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו
וּמָצָא אֶת נַפְשִׁי
תְלוּיָה בַּסְּבַךְ
וְזָבַח
וְאַחַר-כָּךְ שָׁב
אָבִי
אֶל עֵינָיו.
לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ
עַד חִסָּרוֹן
עַד נוֹכְחוּת אֲפֵלָה
שֶל כֹּחַ
וְסוֹד
לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ
עַד אֲשֵר
תִּהְיִי
אֲשֵר תִּהְיִי
וכשאלך לעזאזל, ארכין ראש בטרם,
אדע כי סופי
יעלה בלהבות.
בגזר דיני ייכתב לי:
זה הזועם שחירף...
והמה הן קללותיו...
ואלו משגליו שלא כדרך...
ורק באמונתו היה נכנס לעדן,
אך,
עבות הן אשמותיו מזאת.
ואני אף לא אזיל על כך,
דמע.
אשק לישבנו של האל ואכנס,
לפתח השאול.
ולכם אומר: שלום.
זֶה הַבַּיִת, אָחוֹת, הַכִּבְשָׁן בּוֹעֵר בּוֹ,
וְאֵימָה מִנֶּגֶד לַטֶּרֶף תְּשַׁחֵר.
וְאֹמַר לָךְ, לֹא יָדַעְתִּי לָמָה אֶתְגּוֹרֵר בּוֹ
זֶה בֵּיתִי הָאֶחָד, אֵין לִי עוֹד אַחֵר.
הֵן תֹּאמְרִי עוֹד, לא יָדַעְתִּי כִּי כֹה רַב הַדֶּרֶךְ.
וְתּוֹסִיפִי, הִבְעִיתֻנִי חֲרוּלִים וְשַׁיִת.
אָז נָבוֹאָה מִדְּרָכִים, וְנִכְרַע עַל בֶּרֶךְ,
אָז נָבוֹאָה מִדְּרָכִים, אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל בַּיִת.
וְתֹּאמְרִי עוֹד, לֹא יָדַעְתִּי כִּי כֹה דַּל הַבַּיִת,
וְתּוֹסִיפִי, חֶשְׁכָּתוֹ – עֲמוּמָה מִסֹּהַר.
אָז נָבוֹאָה בְּפִתְחוֹ, שׁוּב נִקּוֹד אַפָּיִם,
אָז נָבוֹאָה בְּפִתְחוֹ, אֶל כְּתָלִים וְצֹהַר.
זֶה הַבַּיִת, אָחוֹת, הַכִּבְשָׁן בּוֹעֵר בּוֹ,
וְאֵימָה מִנֶּגֶד לַטֶּרֶף תְּשַׁחֵר.
וְאֹמַר לָךְ, לֹא יָדַעְתִּי לָמָה אֶתְגּוֹרֵר בּוֹ
זֶה בֵּיתִי הָאֶחָד, אֵין לִי עוֹד אַחֵר.
לֹא הָיִיתִי גִּבְעוֹל
גַּם לֹא שָתִיל רַךְ
רוּחוֹת עַזּוֹת
כּוֹפְפוּ אוֹתִי עַד לַשָּׁרָשִׁים
לְעָמְקֵי אֲדָמָה
שָׁם יָנַקְתִּי רֵיחוֹת טַחַב וּכְאֵב.
הִתְחַפַּרְתִּי עָמֹק
כַּחֲפַרְפֶּרֶת
תָּרָה אַחַר הַחֹשֶׁךְ
רַק לִבְרֹחַ
שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לִצְמֹחַ מֵחָדָשׁ
איך?
כזותי-סתם
איך תהיה צלליתך בראי חיי
ששבריו מפוזרים בי
כמו חול
איך ינגנו בי צליליך
וידיך אינן.
ואני מקשיבה
למיתר חסר, בניגון
העולה ונשאב
מבאר הזמן
חסר קרקעית
שאני יורדת ועולה בו
כמו סולם יעקב
שלא חלמתי
ואין בו בשורה.
איך אלטף חסרונך
וידיי שקופות
ועיניך בשברים
בי בוכות.
איך אספר אותך
לזה הדור,
לזכור -
נשים נשים בורחות מנצול מיני
רגליהן דקות ונופלות מסכנות
ומאדימות ממבוכה חומרנית
בין הרבה שמלות וזרים
מחול אבוד מכשילן ומבטא בושתן
בקריזה כאלו רוצים להרגן
נשים ברגלי זהב יושבות
ומתוכחות אתך על יחסי אנוש
נשים כצפרים עפות קטנות
מאדימות ומלבינות בתוך החברה
מדברות הרבה ביניהן על אנשים
ומעבירות מסרים חדים ומושפלים
אָפּוֹלוֹגֶטִיקָה אַרְסְפּוֹאֶטִית
חֵי נַפְשִׁי
לא חָרַזְתִּי מַחֲרֹזֶת בְּדוּתוֹת.
בְּנוֹתַי מִתְעַרְטְלוֹת
מִתְפַּתְּלוֹת כַּהֲוָיָתָן
בְּחוּט שֶׁל אוֹר
כַּחַשְׂפָנִית בְּרִקּוּד הַנָּחָשׁ.
וּמַקְלִי לֹא חָסַכְתִּי
לַחְבֹּט בְּעַצְמוּתָן
עַד יְבֹשֶׁת.
שִׁבְרֵיהֶן חִשַּׁקְתִּי בַּטַּבָּעוֹת
שֶׁתָּלַשְׁתִּי בְּחֵטְא
מְשַׁרְשֶׁרֶת מַטְבֵּעוֹת חֲכָמִים
וּפֵשֶׁר צַעֲקָתָן הִטְבַּעְתִּי
בְּיָם נְחֻשְׁתַּיִם
עַד מְלוֹא הַפֶּה מַיִם.
לֹא מַחֲרֹזֶת בְּדוּתוֹת.
כִּי אִם
שַׁלְשֶׁלֶת אֲסוּרוֹת
שֶׁרַק בִּקְּשׁוּ לָעוּף
בְּיֹשֶׁר.
לֶקֶט עוֹלֵלוֹת
אֶשְׁכּוֹל הַכּוֹפֵר
בִּזְכוּת הַצִּבּוּר לָדַעַת.
לוּ מַקֵּל חֹבְלִים יָדַעְתִּי לִגְדֹּעַ
אָז יָדַע עֵירֻמִּי מְעוֹפוֹ בַּנֹּעַם.
אַפְסוּ רַגְלָיו שְׁאֹל בְּאַדְמַת
הַמֶּלַח-הַמֵּת
וְהָיָה מַטִּיל בָּהּ חֲנִית-שְׁתִיקָה
כְּשׁפָּרְטָה עַל מֵיתָרֵי-עֶרְיָתָהּ לִפְנֵי
כֵּס סַר וְזָעֵף
וּבְלֵיל-כֹּל-הלִּילִיוֹת
הָיְתָה פּוֹקַחַת שְׁמוּרוֹת-עֶרְוָה
בּוֹעֶרֶת
כּוֹרָה פֶּחָם בִּבְשָׂרוֹ הַנּוֹטֵף
שִׁירָה שׁוּב גּוֹמֶלֶת עַצְמָהּ
מְגַדֶּלֶת יְאוֹר לַתַּנִּין
וְאַבְנֵי-חֲכָמִים לִסְקִילָה
אַל תִמדדי את הַזמן
הוּא שֶלךְ,
ערטִילָאית הייתְ
ועוֹדֵך,
וכּאן רַק ההוֹוה
נמתח ונמתח
אַת נוגסת מִמנו עוֹד פּיסה
מִתְאהבת בַּהליכה הזו,
בּמבּטֵי ההערצה,
עוֹטָה וּפוֹשֶטת מחלָצוֹת וצוּרה.
אַל תִמדדי את הַזְמן
שֶל הגוּף
שעוֹדֶנו כּאן,
מַמְתין ללא נִיע
וּפתאוֹם
קִנאה אחזה בּו
למַראה עלִיצוּתֵךְ
שֶלא ידע מֵעוֹלם.
את זה הייתי נותנת לך.
מילים יפות וחלום מעורפל
כרוכים כסרט יום הולדת סביב
אוננות של צהריים.
אם הייתי נותנת אותי
הייתי נותנת כוס תה צמחים מהביל,
כמה מילים על צג המחשב
וסיפור מהחיים שלי כמו
שיחה משונה בין אב לבתו
ואמת מוחלטת אחת.
ואחרי זה רק שלא תתלונן
שביקשת שיר, אבל
התכוונת
למשהו אחר.
סלח לי אבי כי חטאתי,
סלח לי אבי הרחום.
סלח לי כי רק עכשיו באתי,
סלח לי ואל נא תקום.
שב נא, אני מתוודה,
שמע והקשב לי היטב.
טמאתי, הייתי חוטא,
חטאתי ברגש הלב.
אהבתי יותר מאחת,
אך אחת נשבעתי לבעול.
אודה אם תקום ותשחט,
גוסס אנוכי כמו גבעול.
גאל ייסור כל שהוא מנפשי,
שא נא חרב וכרות לי הראש,
ושחרר אותי לחופשי,
רודף שמלות, מתאהב אנוש.
עוֹד
אֶחָד
וְעוֹד
אֶחָד
נוֹרָה
שְלַל הֶבְזֵקִים שֶל אוֹר בְּלַיְלָה עַז אָפֵל
שְֹרוּעִים לָהֶם בְּחֵיק חוֹרְשָה, רָקִיעַ כְּתִקְרָה
וּמִתְכָּסִים בְּשַֹק תְּשוּקָה כְּשֶעוֹד כּוֹכָב נוֹפֵל
הוּא כֹּה מְרוּגָש, הִיא מַרְגִישָה אוֹתוֹ
זָקוּר, וְלֹא יָכוֹל לִכְלוֹא הַלְהִיטוּת
כשעוֹד שָבִיט נִזְרַע לוֹ פֶּתַע בַּשָּמַיִם
וְעוֹד דִּמְעָה קְטַנָּה נוֹטֶפֶת לַּהּ שוּלַיִם
זֶה הַלֵּב, הוּא לֹא יָכוֹל הָכִיל, פָּשוּט
פָּסִים שֶל אוֹר
בּוֹעֵר
נוֹפֵל וּמְעָוֵר
הֵם בְּיַחַד, הוּא בִּפְנִים וְחֵשֶק לְמָהֵר
כְּשֶהִיא חוֹבֶקֶת גּוּף חוֹשֵק גּוֹהֵר
וְחָם, זִיקוּק זוֹרֵחַ בַּעֵינַיִם
רַק הַחוֹשֶך עוֹנֶג מַהֲבִיל
וּשְנַיִם
נִלְפָּתִים
עַכְשָיו
בּלֹא לָזוּז
בְּעוֹד
מָטָר שֶל לֵיאוֹנִידִים בַּקְּרָבַיִם.
.poetry p { font-family: David; text-align: right; direction: rtl; language: he; font-size: 14pt; color:white; } .poetry table, .poetry tr, .poetry td, .poetry tbody { cellspacing:0; cellpadding:3; width: 100%; background-color:"#4171AE"; } .poetry .title { font-size: 22pt; font-weight:bold } .poetry .author { font-size: 18pt; font-weight:bold } .poetry p { font-size: 14pt; } .poetry a, .poetry a:hover, .poetry A:link, .poetry A:visited, .poetry a:active { text-decoration: none; color: white; } -->
אֵיךְ שָׁרִים גַּעְגּוּעַ?
אִי אֶפְשָׁר.
אִי אֶפְשָׁר.
רַגְלַי עַל הַשֻׁלְחָן בְּיוֹם שַׁבָּת
וְהַצִּיצִית שֶׁלִּי מִן הַחֻלְצָה קוֹרֶצֶת
הַמַּלְאָכִים חוֹזְרִים הַבַּיְתָה עִם עָנָף
אֲבָל אֲנִי עַל כִּסְאֵךָ מוֹצֶצֶת
עִם הָעֵינַיִם, עִם הַיָּדַיִם,
עֲצְמוֹת עוֹף
נְשׁוּכוֹת
מְאֹד
הַבֹּקֶר שָׁלַחְתִּי גַּם מִכְתָּב
בִּדְיוֹ שָׁחֹר
מִלִּים עַל דַּף
קִפַּלְתִּי נְשִׁיקָה וְאָז חָתַמְתִּי.
רָצִיתִּי לְהוֹסִיף "כְּרוּתַּת הָאָב".
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִכְתּוֹב פֹּה גַּעְגּוּעַ?
אִי אֶפְשָׁר.
אִי אֶפְשָׁר עַכְשָׁו.
בִּרְחוֹבוֹת בּוֹגוֹטָה זוֹנוֹת
חֲשׂוּפוֹת
מְפַתּוֹת עוֹבְרִים וְשָׁבִים לִבְלִי שׁוּב.
מִשׂוּרָה חַדָּה וְסַכִּין גִּלּוּחַ נִשְׁכַּח
סַרְסוּרִים נֶהֱנִים מִשֶּׁלֶג שֶׁאֵינוֹ מִשָּׁמַיִם.
לְיַד הַחַלּוֹן הִיא יוֹשֶׁבֶת
Madame Honesto
מְכַסָּה גּוּפָה בְּמַצַּע שְׁטָרוֹת-חֶסֶד,
מְצַבָּעַת פָּנֵיה בְּצִבְעֵי אַרְגָּמָן
מִתְמוֹגֶגֶת לְטַעַם הַדָּם.
'נְשָׁמָה אֲבוּדָה', אָמַר
הַקַּרְדִּינָל,
'רַחֲמִים בְּלִבֵּנוּ, אוּלַי פַּעַם קְדוֹשָׁה',
הוֹסִיף וְנֶאֱנַח.
'בְּגַן עֵדֶן תִּחְיִי חַיֵּי נֶצַח, בִּתִּי',
סִכֵּם וְקִנֵּחַ אַפּוֹ בְּשׁוּלֵי
גְּלִימַת אַרְגָּמָן.
אני רוצה להגיד לכם את מה
שיש לי להגיד
ולא איכפת לי שאינכם מקשיבים
על אפכם ועל חמתכם
אתם יכולים להגיד שאני מפריע
ובכלל אין לכם סבלנות בשבילי.
אני לא רואה אתכם בכלל
רק את ההיא עם החולצה האדומה
שיושבת שם בקצה הבר
היא מרגיזה אותי.
אני לא מכיר אותה
אבל היא מרגיזה
אני מכיר בחורות כמוה
חושבת שהיא יפה ומגיע לה
למה מגיע? היא אפילו לא יפה
היא רק חושבת שהיא יפה
נכון, אני מת לזיין אותה
אבל אל תגידו לי שאתם הגברים
ואולי גם חלק מהנשים
לא רוצים לזיין אותה בדיוק כמוני
כן, בדיוק כמוני
אני רואה את המבטים שלכם
את הריר הנוזל...
בדיוק
אם הייתם קומיקס הייתה לכם בועה
מן חלון עם ציורי המחשבות שלכם.
אבל אני לא אגיד לכם את זה
גם לה לא.
כי אני פה רק כדי לספר לכם את הסיפור שלי
ואני רוצה שתקשיבו אפילו שאמרתי שלא
אני רוצה שתראו אותי
שתקראו את מה שאני כותב
שתמחאו כפיים
כי בסופו של דבר
אני פה רק כדי
למצוא חן
בעיניכם.
צִיפּוֹר שְחלְפה
מְעל קָהָל חָבוּק יָגוֹן,
כְּשְהוּרְדה הגוּפה לבוֹר -
לא הוּחְרדה
מִזְעקת השֶבר.
נָחַתָה על ענף אוֹרן
סָפְקָה כְּנפים
בִּשְמֵיה רבּא ,
וְלִשְלֶשה.
אב קָרַע קָדיש
אֵם כָּרְעה תְּחִינה
'לא לְכסוֹת .
עוֹד לא' .
'לא אשְאִירְך לְבד
בן'.
'לא לִזְמן רב'.
הצִיפּוֹר ,
הִשְמִיעה צִיוּץ מְלֶא רחמִים
וּפָרְחה בְּמעלוֹת קְדוֹשִים ,
כְּמוֹ הנְשמה
שְסִיְימה את דרְכּה כאן .
**
אוגוסט 2006
מתהפיזיקה ארספואטית
תלמי
איזה טיליגנטית אחת
עלק
עשתה לי
"הכל זורם"
אז אני חשבתי
שהכל הולך
כאילו
גם
לא ככה?
אזהו
שלא
שניסֵתי
לעשות אותה
לא הלך לי איתה
כי היא
לא זרמה איתי
בכלל
והביאה לי אותה
בהפוכה
לא חראם?
הלך עלי
מִגְנוּט
פנטה ריי
הַצָּפוֹן שׁוֹאֵב אוֹתִי כָּאֶבֶן.
כִּפּוֹת אַדְמָתוֹ
שׁוֹחֲקוֹת אֶת דְּקִירוֹת הַקִּרְיָה
שֶׁצִּמְּחוּ בִּי פֶּרַע,
שְׁדֵי-הָרָיו מֵינִיקִים רַעֲבוֹנַי הַסְּגוּפִים.
בְּגִבְעוֹת הַגָּלִיל
כּוֹפֶרֶת אֲנִי בִּנְבוּאָה קַדְמוֹנִית
- מוֹפָע הַאִירִיס עַז מִדָּם, גַּם מֵחִנּוּךְ.
וּכְשֶׁפֶּלֶג מְפַכְפֵּךְ אֶת שְׁאוֹנָיו
וְרֵיחַ בֹּץ טָרִי נוֹשֵׁב אֶל נְחִירַי
מַפְשִׁירִים זִיזֵי-עִירִי
בְּהִתְמַסְּרוּת.
שִׁיר אהבה
אבינעמה
עוֹד אָשִׁיר לָךְ בְּאִלְּמוּת מִלִּים.
עוֹד אָשִׁיר לָךְ בְּהֶמְיָה וְלַהַט,
שִׂיג וָשִׂיחַ יֶהְגּוּ צְלִילִים,
מוּל שְׁדֵמָה הַמִּתְמָשְׁכָה רוֹגַעַת.
לַיְלָה, הָרוּחוֹת עָמְדוּ מִסַּעַר,
רַעַד מֵיתָרִים הִצִּית שַׁלְהֶבֶת,
מִתְדַפְּקוֹת כָּל הַכְּמִיהוֹת עַל שַׁעַר
וְנָפְשִׁי שׁוֹתֶקֶת וְאוֹהֶבֶת.
אַתְּ יוֹשְׁבָה מוּל אַפְלוּלִית הַנֶּשֶׁף,
אִישׁוֹנָיִךְ נְעוּצִים בַּדְּמִי,
הַדְּמָמוֹת נוֹסְכוֹת בָּךְ סוֹד וַכֶּשֶׁף,
הֵן הוֹגוֹת בִּרְעָדָה אֶת שְׁמִי,
וַאֲנִי רָכוּן אֶל רוֹן עַרְבַּיִם,
עֲרָפֶל אֶת הַלֵּאוּת תּוֹמֵךְְ,
עַל מִצְחִי יוֹקֶדֶת אֵשׁ שְׂפָתַיִים,
וְהָגוּת לוֹחֶשֶׁת לִי אֶת שְׁמֵךְ.
כָּאן נִצֶּבֶת הַדְּמָמָה כַּפֶּלֶד,
בַּמֶּרְחָב תְּקוּעִים שְׁנֵי מַבָּטִים,
וְהַבְּכִי אֵינוֹ נַחֲלַת הַיֶּלֶד,
לַדְּמָעוֹת אֵין מֵצָרֵי עִתִּים.
לַיְלָה, הָרוּחוֹת עָמְדוּ מִסַּעַר,
רַעַד מֵיתָרִים הִצִּית שַׁלְהֶבֶת,
מִתְדַפְּקוֹת כָּל הַכְּמִיהוֹת עַל שַׁעַר
וְנָפְשִׁי שׁוֹתֶקֶת וְאוֹהֶבֶת.
הַשּׁוּרָה הַפּוֹתַחַת
שירת
אַתָּה חוֹתֵם אֶת הַשִּׁירָה וּמְקַפְּלַהּ
בְּתוֹךְ כִּיסִּי הָאֲחוֹרִי שֶׁבַּמִּכְנַס.
מִלִּים פְּרוּעוֹת, פְּרוּמוֹת רִקְמָה
נָחוֹת בְּאֲדָנִית מִתֶּפֶר גַּס
תַּרְבִּית חַיִּים צוֹמַחַת
עַל עַכּוּזִי נִמְתַּחַת יְצִירָה
"אַת עֲבוּרִי שׁוּרָה פּוֹתַחַת;
אַת דֹם הַשִּׁירָה"
גיבנת
מועדיםלשמחה
האדמה היתה שמיים
לרוכל ההונגרי שהיה
מביא את הבוקר אל
ביתנו שבמושבה.
מדלת לדלת, כביש לחצר, כפוף
צואר וזכרונות.
הנמלים היו לו עננים
ושיני הכלבים, טיפות גשם חדות.
איש ללא שם קרא: "ביטה פראו הירש"
ופער מזוודת פח, מגובבת
סיכות ביטחון וחוטים,
מוכרחים, מוכרחים.
מַדְרֵגוֹת
שיריובל
צְפוּפִים וּדְבוּקִים הֵם גּוֹלְשִׁים בַּמוֹרָד
קָהָל רַב שֶׁנִּמְלָט
וְאַתְּ בּוֹדֵדָה
מְפַלֶּסֶת נָתִיב בִּדְחִיפוֹת אַלִּימוֹת
מְטַפֶּסֶת כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם.
מְאוּם מִן הַזֹּך לֹֹא נוֹתָר שָׁם לְמַעְלָה
הָאוֹר הִתְנַפֵּץ לְרִבּוֹא חֲשָׁכִים.
תּוֹפֵס בָּ
"עִצְרִי!
דִּינוֹסָאוּרִים לְמַעְלָה צָנְחוּ לַצַּחֲנָה
יִטְרְפוּ"
וְאַתְּ מִתְחַמֶּקֶת מִמֶּנִּי.
אוּלַי לֹא מִדְרֵג הַבַּנַּאי מַדְרֵגוֹת מִקּוֹמָה
אֶל קוֹמָה
וְאִם מֻדְרְגוּ, אוּלַי לִי הָיוּ
חֶזְיוֹנֵי-בַּלָּהוֹת
שֶׁטִּפַּסְתְּ אֶל לֹעוֹת-דִּינוֹסָאוּרִים
וְרַק דִּמְיוֹנִי שָׁם הוֹרִיד עֲלָטָה.
וְאוּלַי חֲלוֹמוֹת רַק חָלַמְתִּי
וּכְלָל לֹא הָיִית.
כְּמוֹ סֶלַע רַךְ
תמי ליבנה
כְּבָר שֶׁבַע שָׁנִים
אֲנִי בַּדִּבּוּר אִתְּךָ
אַתָּה רוֹאֶה אַבָּא
הַיַּלְדָּה שֶׁלְּךָ מֵהָעֲרָבָה
כְּבָר לֹא מִתְוַכַּחַת
שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ
חוֹזֵר וְנוֹזֵף
"יָא בִּינָתִי
דִינַא דְמַלְכוּתָא דִינַא"
וּמְחַיֶּכֶת אֶת תְּמִימוּתְךָ.
אַתָּה קָבוּר
בְּגִבְעָה הֲכִי יָפָה בָּאֵזוֹר
בְּיוֹם בָּהִיר עֲטוּף כַּלָּנִיּוֹת
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת אַשְׁדּוֹד
אֲנִי כְּמוֹ הָגָר
בֵּין גִּבְעוֹת הַחַוָּאר
אֶת הַמִּדְבָּר בָּחַרְתִּי לִחְיוֹת.
הודיני, הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת
דיזרעאלי
בַּהַפְסָקוֹת מֶתוֹדִיּוֹת
לִנְּשִׁימָה,
אוֹצְרִים בַּמִּרְוָחִים עָשָׁן סִיגָר,
הוֹוֶה-עָתִיד,
שְׁפַנִּים קוֹפְצִים מִכּוֹבָעִים,
קִסְמֵי עָבָר.
גַּם כִּשּׁוּפִים
תּוֹעִים, אִם
נִשְׁלָפִים מֵהַשַּׁרְווּל בְּהֶבֶל-פֶּה חַם
אוֹ בּרִשּׁוּל
וּשְׁאָר-רוּחַ הדְּבָרִים,
אֲוִיר לִנְשִׁימָתֵךְ, שׁוּלְיָה,
וְלַכַּדּוּרִים פּוֹרְחִים.
דִּיפְּרוֹסָפוֹן
אילאיל בר-ששת
כְּשֶנִּסַּרְתָּ אוֹתָנוּ
לֹא חָשַבְתָּ עַל כְּאֵב
גַּב לְכָאן, גַּב לְשָם
בָּשָר אֶחָד
מְדַמֵּם
אֶלֶף תְּשוּקוֹת
וְאַתָּה עָדַיִּן מִתְעַקֵּש
מְנַסֵּר אוֹתָנוּ לִגְזָרִים
וְהַדֶּבֶק שֶלְךָ,
כְּבָר לֹא
מָה שֶהָיָה פַּעַם
נִדְמֵיתִי
ASHORER
עַל עַרְשִׂי בְּלֵילִי נִדְמֵיתִי
רִמּוֹן תַּחַת עֲצֵי יַעַר
תָּר מִשְׁעוֹל זָהָב יוֹבִילֵנִי
חָרַךְ שִׁבְרִי יִזְּלוּ עֲסִיסִי
יַטְעִימוּ אַבְנֵי דֶּרֶךְ
יַנּוּקָא עַד נַעֲרָה
נְוַת בַּיִת וְאֵשֶׁת חֵיק
גַּרְגִּירִים נִגָּרִים יַצְמִיחוּ
לֶהָבוֹת עַל אֲפִיקֵי מַיִם
אוֹיָה כִּי נִדְמֵיתִי
אִישׁוֹנַי עָצְמוּ מְסַפֵּר
דָּמַמְתִּי
דואט VINY ואינקוגינטו
יַלְדִּי הֵן תִּתְּנִי לִי, כִּי נָתַתִּי לָךְ
שְׁמִי
וְיַחְדָיו מַה נִּלְעָגָה לַמֶּלֶךְ.
הַיֶּלֶד בָּבַת לִי, וְאַתָּה אִישׁוֹנִי
אֲהוּבִי, נֵצֵאָה אֶל הַדֶּרֶךְ.
יָפְיֵךְ הֲלְעִיטִינִי, אֲתַנֶּה בָּךְ אוֹנִי
כְּמוֹ אָז לִצְלִילָיו שֶׁל הַפֶּלֶךְ.
נִקַּח הַזָּהָב אַךְ, אֵלֵי קַן הַנְּשָרִים
נִמָּלֵט מִן הָעִיר וְהַפֶּלֶךְ.
אֶטְוֶה הַזָּהָב לָךְ אִם תִּטְוִי לוֹ שְׁקָרִים
אֶאֱהוֹב אֶעֱבֹד לָךְ בַּפֶּרֶךְ.
נִשְׂטֹם הַיְּהוּדִים רַק וְנִכתֹּב הַסְּפָרים
וְנִשְׂרֹף וְנַקְרִיבָה לַמֹּלֶךְ.
איריסין
כשבאתי לראות את נכדי הראשון,
לטעום טעמו של הדור השלישי
אשר מעולם לא ידעתי,
בפתח ביתו ביצבץ לו הפרח
בשפע צבעיו ופריו הקטנטן -
לנטנה; כזו שקישטה
לי פינות של ילדות,
בגן הפורח של סבתא שלי.
"בני", רציתי לומר,
"בוא נשתול את הפרח אצלי,
הוא בכלל לא מתאים כאן",
ובני לא יבין.
לנטנה זה פרח של סבתות.
כל היום התכחשתי.
רדיו סגור, גם לא טלויזיה.
עבדתי כאילו הכל כרגיל.
לא טקסי זכרון.
רק צפירה מנערת
ושוב עבודה.
בערב עברתי ליד המסך
ואשה על ספה
עם קול כה נעים
דברה על הבן.
מחוייכת, ספרה על חייו,
על הקשר בינה
ובינו,
עיניה אורות,
על הקסם, החן,
חברים, חברות,
ובאמצע משפט -
כך פתאום - כמו חיים -
נגדעו המילים ודמעות הציפוה
"הכל מתבלבל לי", אמרה,
"כי רוצה לספר על הבן
את הכל".
עכשיו זיקוקים.
יריות לכל עבר, צבע ואור.
דגלים מונפים על ידי ילדים,
ודוקא עכשיו, כשהכל כבר שמח
יודעת שכל הכחשה לא תועיל.
אינקוגניטו
שִׁנֵּי
עֵדֶר
עִזִּים שְׁחֹרוֹת שֶׁגָּלְשׁוּ מִגִּלְעָד,
גֵּרְמוּ
עוֹלֵלוֹת, כִּרְסְמוּ אֶת
הַפְּרִי הַמְּעַט.
צֵל נָפַח אֶת רוּחוֹ שֶׁל הַיּוֹם, שָׁתְתוּ
רִמּוֹנִים,
וּפָקְעוּ פַגִּים חֲנוּטִים וּסְמָדַר
בַּגְּפָנִים.
הִשְׂתָּרְעָה אַדְמָתִי הַטּוֹבָה, הַפּוֹרָה
שֶׁמִּכְּבָר,
פְּרַקְדָּן, עֵירֻמָּה וְצִיָּה, עֲטוּיָה
בֶּעָפָר,
עַל רֹאשָׁהּ הַכָּמוּשׁ חָבְשָׁה אֶת כּוֹבַע
הַנָּזִיר,
וְשָׁדַיִם נוֹבְלִים הִסְתִּירָה בִּשְׁיָרֵי
הֶחָצִיר.
אָז
יָרְדוּ הַנּוֹזְלִים מִלְּבָנוֹן, בְּסוּפוֹת
וּרְבִיבִים,
וְסָרְקוּ הַבָּשָׂר מֵעָלֶיהָ אֶל תּוֹךְ
הַבִּיבִים,
וּכְמִין עֲצָמוֹת מִזְדַּקְּרוֹת בְּבָתֵּי
הֶעָלְמִין, חֲשׂוּפוֹת,
נִשְׁאֲרוּ הַטְּרָשִׁים לְבַדָּם אַחֲרֵי
הַסּוּפוֹת -
נִשְׁאֲרוּ, מִקְּצוֹת אֹפֶק עַד
אֹפֶל, פְּרִיכִים וְשׁוֹתְקִים -
מִבְּלִי זִיעַ עוֹמְדִים, מַקְשִׁיבִים אֵיךְ
בּוֹקְעִים הַסְּדָקִים
אֵיךְ רוֹמְשִׂים מִן הַשְּׁאוֹל חֲרוּלִים
יְבֵשִׁים וְקָשִׁים,
אֵיךְ נִבְעִים סִרְפָּדִים, אֵיךְ אָטָד
מִסְתּוֹפֵף בַּטְּרָשִׁים.
וְהִנֵּה עוֹד טָלֶה אַחֲרוֹן,
נֶאֱחָז שָׁם בַּסְּבַךְ,
וְאַף הוּא תַּשׁ, חָדַל מִלִּפְעוֹת, נִשְׁמָתוֹ
אַט נָפַח.
בּוֹא חֶשְׁבּוֹן, שׁוּר וּרְאֵה: פָּשְׂתָה
חָרָבָה בַּבְּרֵכוֹת,
וְאָפְסוּ הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֵי הַשְּׁכִינָה
הַטָּחוֹת.
אַחַר-כָּךְ הַצְּלָלִים
עִפְעֲפוּ, שָׁכְכָה הַזְּעָקָה,
וְשִׁיר אֶרֶס פִּזֵּם אַחְרִימָן לְאַרְצִי
הַמֻּכָּה.
עָלָה עֵדֶר עִזִּים שְׁחֹרוֹת חֲזָרָה
לַגִּלְעָד,
שַׁכּוּלִים צָעֲדוּ רְחֵלִים וְקוֹלָם כֹּה
רָעַד.
Proud mother of Ehud Segev, see http://mentalist.co.il/ for more information on him, the famous Israeli mentalist, now residing in NYC.
